הסבר על ה-Latte Factor: המתמטיקה והמציאות | Cash Book
תשובה מהירה
מושג ה-Latte Factor גורס כי הוצאות יומיומיות קטנות מצטברות לסכומים גדולים לאורך שנים, וכי השקעתם הייתה מניבה תשואה גבוהה. החישוב נכון: 4.50$ ב-260 ימי עבודה הם 1,170$ בשנה, ו-11,700$ בעשור. הטענה הופכת לבעייתית כשהיא מציגה קפה כסיבה לכישלון תקציבי. דיור, תחבורה, מזון וחובות הם סעיפים משמעותיים בהרבה, והרגל שאתם באמת נהנים ממנו הוא כסף שהוצא היטב. השתמשו במספר, התעלמו מהטפת המוסר.
ה-Latte Factor צודק באריתמטיקה וטועה כמעט בכל מה שנבנה עליה. זו הגרסה הקצרה. הוצאות קטנות וחוזרות אכן מצטברות, והן אכן ההוצאות שהכי פחות סביר שתשימו לב אליהן, כי אף כוס קפה לא מרגישה כמו החלטה ששווה לבדוק, מה שאומר ששנה שלמה יכולה לעבור בלי רגע אחד שבו מישהו עוצר ומחבר אותן. החלק הזה נכון. המספרים למטה מחזיקים מים. מה שלא מחזיק מים הוא הקריירה השנייה שהייתה לרעיון הזה, כדרך לומר לאנשים שהבעיות הכלכליות שלהם הן בעיית קפה. בדרך כלל זה לא המצב. דף זה שומר על החישוב ומוותר על ההטפה, כך שמחשבון ההוצאות הקטנות ישמש לדבר שהוא באמת טוב בו.
דייוויד באך נתן לזה שם, אף אחד לא המציא את זה
הביטוי הפך לפופולרי על ידי הסופר האמריקאי לניהול פיננסי אישי דייוויד באך בסוף שנות ה-90, בספרים שהשתמשו בקפה של בית קפה כדוגמה להרגל קטן ששווה לבחון. התווית הייתה חדשה. התצפית לא. עצות לחיסכון הצביעו על הוצאות קטנות וקבועות מאז ומעולם, והקפה פשוט החליף דוגמאות קודמות שהפסיקו להרגיש מוכרות.
הסיפור תמיד כולל שלושה שלבים באותו סדר. מתמחרים רכישה יומיומית. מכפילים אותה לשנה ואז לקריירה שלמה. לאחר מכן מדמיינים את אותו כסף מושקע בתשואה שנתית כלשהי, ומציגים את הסכום המצטבר כעלות ה"אמיתית" של ההרגל. שלבים אחד ושתיים הם כפל. שלב שלוש הוא תחזית. כמעט כל ויכוח שהיה אי פעם על ה-Latte Factor הוא ויכוח על שלב שלוש.
הכפל שאף אחד לא מתווכח עליו
קחו את ברירת המחדל של המחשבון: קפה ב-4.50$ בחמישה ימי עבודה בשבוע.
- בשבוע: 4.50$ × 5 = 22.50$
- בשנה: 22.50$ × 52 = 1,170$
- בחודש: 1,170$ ÷ 12 = 97.50$
- בעשר שנים: 1,170$ × 10 = 11,700$
- בקריירה של 40 שנה: 46,800$
בדקו על דף. זה נכון. הנתונים מדויקים למחיר של היום, ואם כבר, הם נמוכים, שכן לא סביר שקפה עדיין יעלה 4.50$ בעוד ארבעים שנה.
שני דברים עולים מהאריתמטיקה ושניהם שווים שמירה. לתדירות יש השפעה גדולה יותר ממחיר: קפה ב-4.50$ פעם בשבוע הוא 234$ בשנה, ואותו קפה בכל יום עבודה הוא פי חמישה מזה. והנתון החודשי מגיע מחלוקת השנה ב-12, לעולם לא מהכפלת השבוע ב-4, כי חודש הוא 4.33 שבועות, קיצור דרך שממעיט בשקט בערכו של הרגל שבועי בכ-8 אחוזים בכל פעם שמישהו משתמש בו.
אותה אריתמטיקה במחירים אחרים, חמישה ימים בשבוע:
| למחיר | לשנה | בעשר שנים |
|---|---|---|
| 3.00$ | 780$ | 7,800$ |
| 4.50$ | 1,170$ | 11,700$ |
| 6.00$ | 1,560$ | 15,600$ |
| 13.00$ (ארוחת צהריים) | 3,380$ | 33,800$ |
הסתכלו על שורת ארוחת הצהריים. הרעיון קרוי על שם קפה, וארוחת צהריים קנויה ביום עבודה היא בדרך כלל פי שלושה בגודלה ואוטומטית באותה מידה. אם המסגור הולך להיות מופנה למשהו, הוא צריך להיות מופנה לשם. אף אחד לא קורא לזה "גורם ארוחת הצהריים".
שלב שלוש הוא המקום שבו המספר מפסיק להיות אריתמטי
שלב שלוש מדמיין 97.50$ בחודש מושקעים במשך עשר שנים בתשואה שנתית משוערת. ב-5 אחוזים, עם ריבית דריבית חודשית, הנוסחה הסטנדרטית לסדרה של תשלומים שווים נותנת כ-15,100$. ב-7 אחוזים, כ-16,900$. ב-0 אחוזים זה ה-11,700$ שכבר היו לכם.
כל אחד מהם נכון להנחה שלו, ואף אחד מהם אינו תחזית. תשואות אמיתיות משתנות משנה לשנה, יכולות להיות שליליות, ותלויות בבחירות, עלויות וטווחי זמן שאף מחשבון לא יודע עליהם דבר, וזו הסיבה ששלנו נושא את השדה רק בגלל שההשוואה היא חלק מאיך שהרעיון תמיד מסופר, ומסמן את התוצאה כהמחשה כי זה בדיוק מה שהיא. זו אינה עצה להשקעה. זהו הסבר מאיפה מגיעים המספרים הגדולים בדוגמאות ה-Latte Factor.
ההגזמה היא בדרך כלל שיעור משוער גבוה כפול טווח זמן ארוך. ארבעים שנה ב-10 אחוזים הופכים קפה לסכום בעל שש ספרות, ואז גודל הסכום משכנע במקום ההיגיון. השתמשו בשיעור זהיר ובעשר שנים ותקבלו מספר שעדיין שווה לראות והרבה פחות תיאטרלי.
שכר דירה הוא לא בעיית קפה
כאן קוראים זהירים מתנגדים, והם צודקים.
סקר הוצאות הצרכנים מציב את הדיור כחלק הגדול ביותר בהוצאות משק הבית, אחר כך תחבורה, אחר כך מזון, ואותם סעיפים, יחד עם ביטוח, תשלומי חובות וטיפול בילדים היכן שהם חלים, הם אלו שקובעים בפועל אם חודש מתאזן או לא. הרגל קפה הוא כסף אמיתי וטעות בעיגול מול שכר דירה. כשתקציב נמצא תחת לחץ, הסעיפים הגדולים הם המקום להסתכל בו קודם, והנחיות ציבוריות מגופים כמו ה-CFPB או MoneyHelper מכסות את השטח הזה הרבה יותר טוב מכל דוגמת קפה. כשאומרים זאת למישהו ששכר הדירה שלו עלה, ה-Latte Factor אינו עצה. זו האשמה עם גיליון אלקטרוני מצורף.
שתי התנגדויות קטנות יותר, שתיהן הוגנות. הקפה קונה משהו שהאריתמטיקה לא יכולה לראות: הליכה, שיחה, נקודת ציון בבוקר, עשר דקות הרחק מהמסך, והאם כל זה שווה 4.50$ זו לא שאלה שמחשבון יכול לענות עליה, או כזו שמישהו אחר רשאי לענות עליה בשמכם. והתחליף אינו בחינם. פולי קפה, ציוד ועשר דקות של הבוקר יורדים מהחשבון, כך שהחיסכון הוא ההפרש בין שני מחירים ולא כל מחיר בית הקפה.
ואז יש רגשות אשם, שהם כלי נורא לתקצוב. מספר שמוגש כנזיפה קונה פרץ קצר של התנזרות, שלאחריו ההרגל חוזר עם תחושה גרועה יותר שמוצמדת אליו, והאדם כעת גם מוציא את הכסף וגם נושא את הבושה, שזה מצב גרוע יותר מזה שבו התחילו. מספר שמוגש כמידע מפיק החלטה. רק השני מחזיק מעמד.
מה היינו עושים עם הנתון
תמחרו את ההרגל בשנה, ואז החליטו, בסדר הזה. 1,170$ בשנה עבור קפה שאתם באמת מצפים לו הם רכישה סבירה, והידיעה של הנתון היא מה שהופכת אותו לבחירה מודעת ולא לברירת מחדל. 3,380$ בשנה עבור ארוחת צהריים ביום עבודה שנאכלת ליד שולחן בלי לטעום אותה הם שיחה אחרת. אותה שיטה. מסקנות הפוכות. שתיהן נעשו עם המספר ולא נגדו.
לכו על תדירות לפני מחיר. חמישה קפה בשבוע שירדו לשלושה שומרים על ההרגל וחוסכים 468$ בשנה, מה שבדרך כלל מנצח איסור שנמשך שלושה שבועות. איסורים לא מחזיקים מעמד.
ותעדו זאת במקום להעריך. הערכות נוטות להיות נמוכות בכל פעם, כי אנשים זוכרים את הקפה ושוכחים את המאפה שיושב לידו. חודש של רכישות מתועדות תחת תגית "קפה" הוא הנתון האמיתי, וב-Cash Book זה משפט אחד למיקרופון לכל כוס. איך לעקוב אחר הוצאות באייפון מכסה את ארבע הדרכים לתיעוד. להפסקה שבין הרצון לקנייה, קראו איך להפסיק קניות אימפולסיביות. טבלת ההתייחסות של מחירים ותדירויות נמצאת ב-כמה עולה קפה יומי בשנה.
הורד את Cash Book ב-App Storeחינם ל-7 ימים. $19.99 בתשלום חד-פעמי לכל החיים.
שאלות נפוצות
מי המציא את ה-Latte Factor?
הסופר האמריקאי לניהול פיננסי אישי דייוויד באך פופולריז את המושג בסוף שנות ה-90, ומאז כותבים בתחום משתמשים בו רבות. התצפית עצמה עתיקה יותר. עצות לחיסכון הצביעו על הוצאות קטנות וקבועות במשך דורות, תוך שימוש בכל הרגל יומיומי שהיה מוכר באותה תקופה. הקפה הוא רק המחשה עכשווית, לא הרעיון עצמו.
האם המתמטיקה של ה-Latte Factor נכונה?
הכפל נכון, ואפשר לבדוק זאת על דף. מחיר כפול תדירות כפול 52 נותן נתון שנתי, ונתון זה כפול מספר השנים נותן סך הכל. שלב הריבית דריבית, שבו מדמיינים שהכסף מושקע, נשען על תשואה משוערת שאף אחד לא יכול להבטיח, והצגות רגילות בוחרות בשיעורים אופטימיים. חשבון נכון, הנחות מוטלות בספק.
למה אנשים מתנגדים לזה?
שלוש תלונות עולות שוב ושוב. הדוגמאות משתמשות בתשואות אופטימיות לטווח ארוך, מה שמנפח את הסכום הסופי מעבר למה שהנחה זהירה הייתה נותנת. המסגור מרמז שהוצאות קטנות מסבירות לחץ כלכלי, בעוד שעלויות קבועות גדולות עושות זאת כמעט תמיד. והוא מתייחס לקפה כאל בזבוז, בעוד שעבור רבים זהו תענוג יומיומי קטן במחיר ידוע.
מהי דרך הוגנת להשתמש ברעיון?
התייחסו אליו כדרך לראות מספר ולא כחוק שיש לציית לו. תמחרו את ההרגל בשנה, בדקו אם הוא שווה את הכסף, ואז החליטו אם להמשיך או לשנות אותו במכוון. הטעות האמיתית פועלת בשני הכיוונים: רגשות אשם על הרגל קפה של 1,170$ שאתם אוהבים, או עיוורון להרגל ארוחת צהריים של 3,380$ שמעולם לא שמתם לב אליו.
האם עלי לקצץ בהוצאות קטנות לפני הגדולות?
בדרך כלל להפך. כשתקציב נמצא תחת לחץ, הסעיפים הגדולים הם אלו ששינוי בהם מורגש: דיור, תחבורה, ביטוח, תשלומי חובות ומנויים. הוצאות קטנות עדיין שוות בדיקה, כי הן ההוצאות שנמצאות הכי הרבה בשליטתכם היומיומית, אך הן מגיעות אחרי הסעיפים הגדולים ולא במקומם.
איך אדע מה ה-Latte Factor האמיתי שלי?
תעדו כל הוצאה קטנה במשך חודש תחת תגית משלה וקראו את הסיכום. הערכות נוטות להיות נמוכות, באופן עקבי, כי אנשים זוכרים את הקפה ושוכחים את המאפה שלידו. חודש מתועד נותן לכם את הנתון האמיתי, והכפלתו ב-12 מפיקה מספר שנתי שאף מחשבון לא יכול לשפר.
מקורות המידע
הורד את Cash Book ב-App Storeחינם ל-7 ימים. $19.99 בתשלום חד-פעמי לכל החיים.